מי אנחנו?

קינוקלאן (בעברית: שבט קולנוע) היא עמותה שמטרתה לקדם שינוי חברתי באמצעות השמעת קולן של נשים. אנו יוזמות ומפיקות סדנאות וידאו מעשיות, הקרנות סרטים ושיתופי פעולה מגוונים, שתכליתם לספק לנשים מרחב בטוח לדיאלוג וכלים לביטוי אישי, באמצעותם יוכלו לספר את סיפורן מנקודת מבטן.

* קינוקלאן נוסדה בשנת 2016 על ידי הקולנוענית דנה גולדברג והמשוררת ד"ר אפרת מישורי.

בגדול, אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו להיות, שמפריעה לנו להרגיש, לחשוב,
לעשות כפי שכל אחת מאתנו מוצאת לנכון.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו להיות שונות אחת מהשנייה.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לצבע העור של חלקנו לנשום בשקט.
היא מפריעה לחלקנו לנוע מרוב מחסומים מטאפוריים ומוחשיים.
מהמוחשיים שבנמצא.
היא מפריעה לחלקנו להניח את הגוף שלנו איך שרוצות. איך שיכולות.
היא מפריעה לחלקנו כשגורמת לשנתנו לנדוד ולטפס על קירות
כי אין קורת-גג בטוחה לנו ולילדות ולילדים שלנו.
היא מפריעה לחלקנו להכריע עבור עצמנו שלא יהיו לנו ילדות וילדים.
היא מפריעה לחלקנו להתפרנס למחייתנו מבלי להיות מנוצלות.
היא מפריעה לחלקנו לראות אופק.
היא מפריעה לחלקנו להכריע איך לחשוק.
היא מפריעה לחלקנו לחשוק אחת בשנייה.
היא מפריעה לחלקנו שלא לחשוק בכלל.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו להרגיש איך שמרגישות כשהיא קוברת אותנו תחת חוקים ושופטת אותנו על דוכן נאשמות כשחשודות כעבריינות רגשיות.
היא מפריעה לנו למרר בבכי או לשאוג מרוב שטוב,
מבלי שניתפש כשלוחות כל רסן.
היא מפריעה לנו למלא את החלל עד דק
או להיעלם כאוות נפשנו מבלי לחוש אשמה.

היא מפריעה לנו להיות עקביות
והיא גם מפריעה לנו שלא להיות עקביות;
כשאנחנו מבקשות להשתנות או כשמתחרטות על כך שהשתנינו.
היא מפריעה לנו לחגוג את ההוד וההדר שבנו,
שעשוי להיות מטונף ונוצץ במקביל.
היא מפריעה לנו להיות עגולות וחדות לסירוגין ובו-זמנית
והיא גם מפריעה לנו להגיד שהיא מפריעה לנו.
לא משנה אם אנחנו לוחשות את זה או צועקות –
היא זו שמפריעה, ואנחנו אלה שנחשבות מופרעות.

קינוקלאן היא הכרזה שלא מבקשת, אלא שדורשת:
נא לא להפריע.
נא
לא
להפריע.

נא לא להפריע לנו להיות. נא לא להפריע לנו לחשוב. נא לא להפריע לנו להרגיש. ליצור. לכתוב. לדבר ולשתוק מול מצלמות.
ומה שיפה עוד יותר הוא שלצד הדרישה הזו, שלא ממתינה לשום אישור מבחוץ, מדובר גם במעשה של הפרעה בפני עצמו, כי נראה שאין כמעט דבר מסוכן ומאיים יותר מאשר כשנשים משלבות ידיים, ואז קמות ועושות.

ד"ר אורנה דונת, סוציולוגית, מרצה ופעילה פמיניסטית

בגדול, אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו להיות, שמפריעה לנו להרגיש, לחשוב,
לעשות כפי שכל אחת מאתנו מוצאת לנכון.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו להיות שונות אחת מהשנייה.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לצבע העור של חלקנו לנשום בשקט.
היא מפריעה לחלקנו לנוע מרוב מחסומים מטאפוריים ומוחשיים.
מהמוחשיים שבנמצא.
היא מפריעה לחלקנו להניח את הגוף שלנו איך שרוצות. איך שיכולות.
היא מפריעה לחלקנו כשגורמת לשנתנו לנדוד ולטפס על קירות
כי אין קורת-גג בטוחה לנו ולילדות ולילדים שלנו.
היא מפריעה לחלקנו להכריע עבור עצמנו שלא יהיו לנו ילדות וילדים.
היא מפריעה לחלקנו להתפרנס למחייתנו מבלי להיות מנוצלות.
היא מפריעה לחלקנו לראות אופק.
היא מפריעה לחלקנו להכריע איך לחשוק.
היא מפריעה לחלקנו לחשוק אחת בשנייה.
היא מפריעה לחלקנו שלא לחשוק בכלל.
אנחנו חיות בחברה שמפריעה לנו להרגיש איך שמרגישות
כשהיא קוברת אותנו תחת חוקים
ושופטת אותנו על דוכן נאשמות כשחשודות כעבריינות רגשיות.
היא מפריעה לנו למרר בבכי או לשאוג מרוב שטוב,
מבלי שניתפש כשלוחות כל רסן.
היא מפריעה לנו למלא את החלל עד דק
או להיעלם כאוות נפשנו מבלי לחוש אשמה.

היא מפריעה לנו להיות עקביות
והיא גם מפריעה לנו שלא להיות עקביות;
כשאנחנו מבקשות להשתנות או כשמתחרטות על כך שהשתנינו.
היא מפריעה לנו לחגוג את ההוד וההדר שבנו,
שעשוי להיות מטונף ונוצץ במקביל.
היא מפריעה לנו להיות עגולות וחדות לסירוגין ובו-זמנית
והיא גם מפריעה לנו להגיד שהיא מפריעה לנו.
לא משנה אם אנחנו לוחשות את זה או צועקות –
היא זו שמפריעה, ואנחנו אלה שנחשבות מופרעות.

קינוקלאן היא הכרזה שלא מבקשת, אלא שדורשת:
נא לא להפריע.
נא
לא
להפריע.

נא לא להפריע לנו להיות. נא לא להפריע לנו לחשוב. נא לא להפריע לנו להרגיש. ליצור. לכתוב. לדבר ולשתוק מול מצלמות. ומה שיפה עוד יותר הוא שלצד הדרישה הזו, שלא ממתינה לשום אישור מבחוץ, מדובר גם במעשה של הפרעה בפני עצמו, כי נראה שאין כמעט דבר מסוכן ומאיים יותר מאשר כשנשים משלבות ידיים, ואז קמות ועושות.

ד"ר אורנה דונת, סוציולוגית, מרצה ופעילה פמיניסטית

צוות העמותה

אתי אלעד

ראש ועדת התרבות, סביון. תואר ראשון בפילוסופיה והיסטוריה, תואר שני בספרות השוואתית ותעודה בעיתונות ותקשורת. הקימה וניהלה את סניף המועצה לישראל יפה, אזור השרון.

ליאור אלפנט

אקטיביסטית בתחום התרבות. מנכ"לית עמותת נשים בתמונה. יו"ר פורום הקולנועניות ויוצרות הטלויזיה בישראל. מנהלת אמנותית של פסטיבל "לסבית קטלנית". דוקטורנטי ת בחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

מכי חכם נאמן

אקטיביסטית פמיניסטית ואמנית חברתית. בעלת תואר שני בניהול ארגונים לא ממשלתיים מהאוניברסיטה העברית בירושלים. מייסדת ומנכ"לית עמותת רוח נשית 2007-2015. זוכת פרס לאונור ולארי זוסמן על מצויינות, מקוריות, חדשנות ויוזמה בתחום השירותים החברתיים בישראל, 2010.

דנה גולדברג, מייסדת ומנהלת העמותה

תסריטאית ובמאית קולנוע עצמאית, משוררת ואמנית וידאו. יצרה שני סרטי קולנוע זוכי פרסים, עשרה סרטים קצרים ויותר מעשרה סרטי כיס. בין סרטיה: "מות המשוררת", "אליס", "אליגטור", "אלפא", "תא".

רונית גולדברג שמידט

בוגרת לימודי משפטים ומגשרת. מנהלת בכירה בבנק הבינלאומי הראשון לישראל.

שרה ריסמן ז"ל

בעלת תואר שני בבלשנות ופילולוגיה. ניהלה בהתנדבות את קרן התרבות קנדה-ישראל ואת איגוד ידידי מוזיאון ישראל במונטריאול. עבדה בניהול התזמורת הסימפונית של מונטריאול.

קלאודיה לנדסברגר

מנטורית ומפיקה בתחום הקולנוע. מנהלת שותפה של חברת BaseWorx For Film. מתמחה בייעוץ לפרוייקטים קולנועיים בכל השלבים, החל מפיתוח התסריט ועד שיווק בינלאומי.

נעמי בורשנטיין

יזמית, תסריטאית ועורכת. בעלת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובפילוסופיה ותואר שני בספרות השוואתית. מייסדת-שותפה, מפתחת ומפיקה של ArtTale - משחק הרפתקאות אינטראקטיבי המבוסס על יצירות אמנות. כתבה וערכה תסריטים זוכי פרסים.

עו"ד גלית לובצקי, יועצת משפטית

עוסקת בקידום זכויות אדם וזכויות נשים באמצעות המשפט החוקתי, המינהלי והנזיקי. מעניקה ייעוץ בנושאים הקשורים בעיתונות, קולנוע, ספרות ודיני תקשורת, ומייצגת לקוחות בהליכים משפטיים המערבים שאלות של פרטיות, קניין רוחני ולשון הרע. בעלת תואר ראשון במשפטים ובתקשורת מהאוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני (בהצטיינות) במשפט ציבורי מאוניברסיטת תל אביב ומאוניברסיטת נורת'ווסטרן.

איריס אביטל, ועדת ביקורת

מנהלת אמנים ושותפה ב"פטיפון" – שירות דיגיטלי להפצת מוסיקה ומידע.

יסמין ששון, ועדת ביקורת

יוצרת וחוקרת קולנוע וטלוויזיה. דוקטורנטית בבית הספר למדעי התרבות באוניברסיטת תל אביב. ממייסדות כנס "סקס אחר". מרצה במנשר לאמנות ובמכללת ספיר.

מירי צאיג, רו"ח

רואת חשבון עצמאית עם 15 שנות ניסיון בעבודה עם עמותות.

תומכות ושותפות